 |
| טומי הילפיגר. (מתוך: ויקיפדיה) |
מה דינו של בעל חנות המוכר סחורה המפרה את סימני מסחרו של אחר? לשאלה זו נדרש בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין שהוכרע אך לאחרונה.
בחנות "כוכב הצפון" בכפר דבורייה נתפסו עשרות רבות של פרטי ביגוד אשר סומנו באמצעות סימני המסחר הרשומים של טומי הילפיגר. נוכח תפיסה זו, הוגשה תביעה אזרחית נגד בעל החנות, ובמסגרתה נטען כי במעשיו יש משום הפרת סימן מסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.
לאחר שהנתבע לא הכחיש כי מדובר בפריטים מזוייפים, אלא אך טען כי רכש אותם בתום לב, נקבע כי מדובר בהפרה של סימני מסחר רשומים. אף לעניין תום ליבו של הנתבע, בית המשפט מיאן לקבל את גרסתו וקבע, מעבר לנדרש, כי לא ניתן לקבל את טענותיו כאילו הוא "לא מכיר טומי ולא מכיר אף מותג". נוכח קביעה זו ולאור חוסר תום לבו של הנתבע, בית המשפט לא נדרש לקבוע אם מפר תם לב יזכה להגנה. לעניין זה, ציין בית המשפט:
"דא עקא, גם אם נבחר לילך בדרך זו ולאמץ את הגישה התומכת בבחינת תום-לבו של הנתבע, לא יהיה בכך כדי לסייע לו בנסיבות כאן, מהן עולה כי ידע גם ידע שמדובר בפריטים מזויפים, מודעותו זו שוללת קיומו של תום-לב"
באשר לעוולת גניבת העין, בית המשפט חזר על ההלכה לפיה עוולה זו דורשת שני רכיבים נפרדים: הראשון, קיומו של מוניטין; והשני, קיומה של סכנת הטעיה. בית המשפט קבע, כי התובעים לא עמדו בנטל השכנוע להוכיח קיומו של מוניטין כדבעי. כיוון שכך, עוולת גניבת העין לא הוכחה.
דווקא המקרה הזה מראה עד כמה חשוב רישומו של סימן מסחר. לו לא היו נרשמים סימני מסחר, ולאור קביעה זו, לא ניתן היה להיפרע מהמעוול. אף מותג בינלאומי כגון "טומי הילפיגר" אינו עובר בנקל את הקף הראייתי הדרוש לשם הוכחת מוניטין. עם זאת, אין לי אלא להניח, שנוכח הטיעונים ולאור קיומו של סימן המסחר הרשום, נעשתה החלטה טקטית לצמצם את גדרי המחלוקת וההוכחות ולא להשקיע משאבים רבים בטענת בדבר גניבת העין.
בסופו של יום, בית המשפט מצא כי סימני המסחר של טומי הילפיגר הופרו, ופסק לחובת הנתבע 50,000 ש"ח, וכן 10,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
(ת"א (מחוזי נצרת) 26614-07-10 TOMMY HILFIGER LICENSING, LLC נ' שהדי (מיום 5.07.11))